קצח
הקצח שבו אנו משתמשים הוא למעשה הזרעים של צמח הקצח. הקצח משמש באופן מסורתי כתבלין וכצמח מרפא וידוע שיש לו השפעות פיזיולוגיות על האדם. מהקצח מפיקים גם שמן שמשמש ברפואה האלטרנטיבית. הרכיב החשוב ביותר לתכונותיו הרפואיות של הקצח והשמן שלו הוא מולקולה בשם תימוקוינון (thymoquinone). מולקולה זו נבחנה לכשעצמה ונמצאה לה השפעה מעכבת סרטן במגוון מודלים ביולוגים. חשוב לציין שאת מולקולת התימוקוינון ניתן כיום לצרוך במזון רק דרך אכילת הקצח או השמן שלו. מסיבה זו, מידע על פעילות אנטי סרטנית של תיומיקוינון כמולקולה הוא כמו מידע על קצח (שבו תכולת תימוקוינון ידועה). למרות שלא ידוע כיצד בדיוק המנגנון שבו קצח והתימוקוינון שבו מעכבים סרטן, השפעתם בעיכוב הגדילה של סרטן ובהפחתת יכולתו ליצור גרורות היא מבוססת מבחינה מדעית והופכת את הקצח למזון פונקציוני אנטי סרטני. למטה מוצגים מספר מחקרים שמבססים את יכולת אכילת התימוקוינון שנמצא בקצח לעכב סרטן.
תימוקוינון מעכב גדילה של של תאי סרטן שד עכבריים וכנראה מפחית את כמות הגרורות
המחקר והתמונות המוצגות הם ממאמר שהתפרסם בעיתון Oncotarget (2015) 6:19580-19591.
כותבי המאמר הם חוקרים סיניים ממעבדה לאונקולוגיה באוניברסיטת סיצ'ואן שבסין והמחקר בוצע בשיתוף של חוקרים מהמחלקה לרפואה באוניברסיטת קנזס, מיזורי, ארה"ב.
במחקר זה משנת 2015 החוקרים בחנו את השפעת תימוקוינון ואת השפעת הגן TWIST1 (גן חשוב בסרטן) על מהלך התקדמות סרטן השד בעכברות. לצורך זה החוקרים השתמשו בתאי 4T1 (תאי סרטן שד עכבריים שהם מודל לסרטן שד אנושי מדרגה 4). לצורך זה הם חילקו את תאי ה 4T1 לשתי קבוצות, קבוצת ביקורת (נקראת במאמר 4T1-Shc) וקבוצה שבה הם השתיקו את ביטוי הגן TWIST1 (נקראת במאמר 4T1-ShT). את כל אחת מקבוצות התאים הם השתילו ב 10 עכברות רגילות בנות 5 שבועות (תאי סרטן עכבריים - אין סכנה לדחיה).
אחרי השתלת תאי הסרטן, החוקרים חיכו שבוע להתבססות הסרטן ואז נתנו לחצי מהעכברות בכל קבוצה מזון רגיל (כביקורת) ולחצי השני נתנו במזון תימוקוינון במינון של 10 מיליגרם לקילוגרם מסת גוף למשך שלושה שבועות. בתום 4 השבועות סך הכל העכברים הומתו ונבדקו.
ממצאי המחקר הם שהוספת התימוקוינון למזון עיכבה גדילה של הגידול הראשוני באתר ההזרקה באופן מובהק וגם הפחיתה את כמות הגרורות שנדדו לריאות של העכברים (כנראה ללא מובהקות סטטיסטית). לעומת התימוקוינון, להשתקת הגן TWIST1 היתה השפעה קטנה בהרבה. תוצאות אלה מוצגות בתמונה שבה רואים את ממוצעי נפח הגידולים לרוקך הניסוי יחד עם סטיית התקן.
מינון התימוקוינון שנתנו החוקרים לעכברות היה 10 מ"ג/ק"ג משקל גוף. בהמרה לבני אדם מחלקים ב 12.3 וכופלים במסת הגוף. לפי חישוב זה, הצריכה המקבילה עבור אדם במשקל 60 קילו היא 48.7 מיליגרם. בסוגים שונים של שמן קצח יש כמויות שונות של תימוקוינון וצריך למצוא שמן שמכיל בערך 1% ומסופק מחברה אמינה במידת האפשר. הנה דוגמא ליצרן אמריקאי שנראה בסדר. יצרן זה מנחה לצרוך 5 גרם פעם ביום ובשמן קצח שלו יש לפחות 0.95% תימוקוינון כך שהכמות הנצרכת היא לפחות 47.5 מיליגרם.
תימוקיונון מעכב יצירת גרורות של סרטן מלנומה בעכברים
המחקר המתואר והתמונה המוצגת הם מהמאמר Int. J. Mol. Sci (2019) 20:2614.
כותבי המאמר הם קבוצה דרום קוריאנית מאוניברסיטת דונג בעיר בוסאן שבדרום קוריאה.
במחקר זה משנת 2019 החוקרים עשו סריקה בחיפוש אחר חומרים טבעיים שיכולים להפעיל בתאי סרטן את הגן האנטי-סרטני Tristetraprolin (שם נוסף שלו הוא ZFP36). בסריקה הם מצאו שדווקא תימוקוינון מקצח גורם להגברת היצור של Tristetraprolin בתאי סרטן ואבחנו שזה פוגע ביכולת שלהם ליצור גרורות.
בניסוי, החוקרים השתמשו בתאי מלנומה עכבריים שאותם הם הזריקו לוריד הזנב של עכברות רגילות בנות שישה שבועות. אחרי ההזרקה, העכברות חולקו לשתי קבוצות (ביקורת וניסוי) בנות ארבע עכברות בכל קבוצה. קבוצת הביקורת קיבלה דרך הפה לקיבה ממס בשם DMSO וקבוצת הניסוי קיבלה דרך הפה לקיבה את אותו הממס DMSO שהומס בו החומר תימוקוינון למינון של 10 מ"ג/ק"ג משקל גוף - פעם ביום למשך שלושה שבועות. כעבור שלושת השבועות העכברים הומתו, והריאות שלהם הוצאו לספירת כמות הגרורות.
בתמונה מוצגות הריאות של ארבעת עכברי הביקורת (שורה עליונה) לעומת ארבעת העכברים שקיבלו תימוקוינון (השורה התחתונה). הבליטות השחורות הן גרורות על גבי הריאות הורודות של העכברים. ההבדל בכמות הגרורות בין עכברי הביקורת לתימוקוינון הוא מובהק סטטיסטית P<0.01 כלומר סיכוי של 1 ל 100 שההבדל המוצג הוא אקראי.
מינון התימוקוינון שקיבלו העכברים הוא 10 מ"ג/ק"ג משקל גוף שזה זהה לכמות בה השתמשו במאמר הקודם. לצריכת כמות התימוקוינון המתאימה בבני אדם יש לצרוך 5 גרם של שמן קצח עם בערך 1% תימוקוינון.
